דף ד: - הא כלים וכלים חייב

בסוגיית "מודה במקצת", נחלקו אמוראים בשאלה האם מודה במקצת, כאשר הוא אומר על המקצת שבידו "הילך" (הנה המעות, קח אותם), חייב שבועה כמו כל מודה במקצת. רבי חייא סבור שכן, ואילו רב ששת סבור שהילך פוטר אותו מחיוב השבועה. מר זוטרא מבקש לדייק מברייתא שהילך חייב אך הגמ׳ דוחה את ההוכחה. בהמשך הדיון הגמ׳ מסבירה שכיוון שקרקע זמינה והיא תמיד לפנינו הרי כל קרקע היא הילך למעט במקרה שפגעו בקרקע וחפרו בה, תוס׳ מסבירים שהבנה זאת היא גם סתירה לנסיון ההוכחה של מר זוטרא.

תוס׳ ד״ה:  הא כלים וכלים חייב

תמצית:    דחיית ניסיון הוכחה שהילך חייב על רקע הקביעה של הגמ׳ בהמשך שכל קרקע היא ״הילך״ למעט אם הקרקע אינה זמינה למסירה.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה את דברי מר זוטרא בריה דרב נחמן לגבי ברייתא על מי שטענו שחייב כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות או הודה בקרקעות וכפר בכלים פטור משבועה. ומדייק מכאן שהמשנה דווקא נקטה במקרה של קרקעות וכלים פטור שאין נשבעים על קרקעות, אבל כלים וכלים  יהיה חייב. והכוונה ל-״הילך״, שמודה שחייב מקצת מהכלים וכופר שחייב משאר הכלים כאשר הם לפניו, ומכאן מבקשת הגמ׳ ללמוד שהילך חייב. אך הגמ׳ דוחה זאת מכך שהמשנה מביאה דווקא כלים וקרקעות כדי ללמד מכאן שאם הודה במקצת כלים והתחייב שבועה אז יהיה חייב גם על הקרקעות.

פירוש תוס׳: 

הוה מצי לשנויי בחפר בה בורות שיחין ומערות כדבסמוך:

הסבר:

תוס׳ מציעים דחייה נוספת לנסיון לדייק שבכלים וכלים יהיה חייב ומסבירים שהגמ׳ יכלה לומר  שמדובר בקרקע שחפר בה בורות, והקרקע כבר אינה זמינה למסירה ואז ההשוואה בין קרקעות לכלים שעשתה המשנה בבסיס להוכחה אינו מתקיים ולא ניתן ללמוד לגבי הילך. הגמ׳ מביאה הסבר זה בהמשך בקשר לנושא אחר.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא