דף ד: -הודה במקצת כלים חייב

"ואלו דברים שאין נשבעין עליהן - העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות" (שבועות מב:). 

הגמ׳ מסבירה כי מהתורה חיוב שבועה נלמד מהפסוק "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים..." (שמות כ"ב, ו) אשר מופיע בהקשר של דיני פיקדון ושמירה. חז"ל דורשים מהביטוי "כסף או כלים" את הכלל ששבועה חלה רק על מיטלטלין – דברים ניידים כמו כסף או כלים, ולא על דברים שאינם ניידים, כמו קרקעות. תוס׳ בוחנים האם אפשר לנצל זאת כדי להתחמק משבועה בכלים.

תוס׳ ד״ה:  הודה במקצת כלים חייב

תמצית:    

מודה במקצת כלים רוצה בקרקע יותר ולא יודה שחייב קרקע כדי להרוויח כלים ולכן אין מיגו

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה מקרה שתבעו אותו על כלים וקרקעות, אם הודה שחייב קרקע אך כפר שחייב כלים או כפר שחייב קרקע והודה שחייב כלים יהיה פטור משבועה כיוון שלא נשבעים על כפירה או הודאה של קרקעות. אך אם הודה שחייב במקצת כלים יהיה חייב שבועה גם על הקרקעות.

פירוש תוס׳:  

ואם תאמר יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר בכלים והיה מודה במקצת קרקעות ויש לומר שמא חפץ בקרקעות יותר

הסבר :

שואלים תוס׳ מדוע שלא יהיה נאמן במיגו שיכל לכפור בכלים ולהודות במקצת קרקעות ולהפטר משבועה. ומשיבים, שיש לומר שהנתבע רוצה בקרקעות יותר ולכן לא יהיה מוכן להפטר משבועה במחיר הודאה בקרקע. [פירוש זה הגיע מכתב יד אחר].

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא