דף נג. - ועולה באחד ומאה

באיסור שנפל להיתר מבחינים האם מדובר במין שנפל למינו, לדוגמא תפוחים של תרומה שאסורים באכילה שנפלו לתפוחים רגילים שמותר לכל אחד לאכול אותם, במקרה זה טעם האיסור שווה לטעם ההיתר, הטעם של התפוח נשאר טעם של תפוח. או מין שאינו במינו, לדוגמא חתיכת בשר שנפלה לסיר חלב. כמו כן מבחינים האם מדובר בתערובת בו האיסור עומד בפני עצמו, ״יבש ביבש״ אך לא ניתן להבחין מה המותר ומה האסור, לדוגמא חתיכה של בשר טרף שהתערבה עם חתיכות של בשר כשר. ובין בתערובת של ״לח בלח״, כלומר שגוף האיסור נבלל עם ההיתר לדוגמא קמח של תרומה עם קמח של היתר שעשו ממנו בצק ובכל חתיכה מהבצק יש איסור והיתר יחד. לפי חלוקות אלו יש 4 סוגי תערובות:

א) 'מין בשאינו מינו' 'לח בלח'. > דוג׳: חלב לתוך מרק בשרי > ביטול בפי 60

ב) 'מין בשאינו מינו' 'יבש ביבש'. > דוג׳: חתיכת דג טמא בקופסת סרדינים טהורים > ביטול בפי 60

ג) 'מין במינו' 'לח בלח'. > דוג׳: קמח של תרומה עם קמח חולין > ביטול בפי 60

ד) 'מין במינו' 'יבש ביבש'. >דוג׳: חתיכת בשר טרף עם חתיכות של בשר כשר > ביטול ברוב רגיל

למעט האחרון שביטולו ברוב רגיל, בשלושת הסוגים הראשונים שיערו חכמים שצריך פי שישים כדי לבטל את האיסור שלא יהיה בנותן טעם. אך ישנם יוצאי דופן. לפי תוס׳ בתרומה, חכמים קבעו שצריך אחד למאה ובעורלה וכלאי הכרם אחד למאתיים. אך יש לציין שגם בתרומה, עורלה וכלאי הכרם בתערובת של מין בשאינו מינו מספיק ביטול בשישים גם מדרבנן. 

תוס׳ ד״ה:  ועולה באחד ומאה

תמצית:  מהתורה איסור שנפל להיתר מתבטל ברוב רגיל אך חכמים גזרו שתרומה תתבטל באחד ומאה  ועורלה וכלאי הכרם באחד ומאתיים.

פירוש תוס׳

בספרי דריש ממקדשו ממנו דתרומה עולה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים דמתוך שכפל איסורו כפל עלייתו ואסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא תרומה וערלה וכלאי הכרם בטלים ברוב ביבש ובלח בס' כשאר איסורין דבפרק הנזקין (גיטין דף נד:) גבי נפלו ונתפצעו קאמר והא הכא דמדאורייתא בטל ברוב ובפ' כל הבשר (חולין דף קטו: ושם ד"ה ומה) ובפ' כל שעה (פסחים דף כד: ושם) יליף איסור הנאה בבשר בחלב מק"ו דערלה ולא פריך מה לערלה שכן צריכה אחד ומאתים להתבטל ובפרק הערל (יבמות ד' עד:) דחשיב מחפ"ז דהוי בתרומה ולא במעשר ולא חשיב אחד ומאה והתם נמי. אמר ר' יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דנה בדברי חזקיה שמעשר שני שאין בו שווה פרוטה, במסגרת הדיון הגמ׳ הביאה משנה ממסכת ביכורים (ב׳:א׳):  ״מיתיבי התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן נכסי כהן ועולים באחד ומאה...״. תרומה וביכורים שנפלו ונתערבו בפירות חולין, אינם בטלים ברוב בלבד אלא נדרש שכנגד כל פרי אחד של תרומה יהיו בנוסף מאה פירות חולין ואז יכול להרים פרי אחד והשאר מותר באכילה. תוס׳ מנתחים את עיקרון הביטול ברוב.

מקטע 1:  

בספרי דריש ממקדשו ממנו דתרומה עולה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים דמתוך שכפל איסורו כפל עלייתו ואסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא תרומה וערלה וכלאי הכרם בטלים ברוב ביבש ובלח בס' כשאר איסורין

הסבר מקטע 1:

בספרי (מדרש הלכה) דרש מהפסוק ״מכל מתנתיכם תרימו את כל־תרומת ה' מכל־חלבו את־מקדשו ממנו:״ (במדבר פרק יח פסוק כט, שמקדשו ממנו מלמד שתרומה עולה באחד ומאה, עורלה וכלאי הכרם שנפלו לפירות ללא איסור עולים באחד ומאתיים, שמתוך שכפל איסורו (עורלה וכלאי הכרם אסורים גם באכילה וגם בהנאה) כפל שיעור המתיר להעלותם. אך לימוד זה הוא אסמכתא סתם ולא מפורש בתורה, שמהתורה תרומה,עורלה וכלאי הכרם בטלים ברוב  רגיל (לדוגמא 10 פירות אסורים שהתערבו עם 11 פירות מותרים) עם התערבות הייתה של יבש ביבש, כלומר שפירות האיסור עומדים בפני עצמם ואינם נבללים עם ההיתר, אך הוא אינו יודע מה איסור ומה היתר. ובתערובת של לח בלח, כלומר שגוף האיסור נבלל עם היתר (לדוגמא קמח של תרומה עם קמח של היתר שעשו ממנו בצק)  במקרה זה מהתורה האיסור מתבטל ביחס של אחד לשישים כמו בשאר איסורים.

הערה: תוס׳ אינם מבחינים בתערובת מין במינו או מין שאינו במינו. ב'מין במינו' טעם האיסור שווה לטעם ההיתר, ב'מין בשאינו מינו' טעם האיסור שונה מטעם ההיתר והוא אסור כל עוד טעם האיסור מורגש בתערובות. 

מקטע 2:  

דבפרק הנזקין (גיטין דף נד:) גבי נפלו ונתפצעו קאמר והא הכא דמדאורייתא בטל ברוב ובפרק כל הבשר (חולין דף קטו: ושם ד"ה ומה) ובפרק כל שעה (פסחים דף כד: ושם) יליף איסור הנאה בבשר בחלב מקל וחומר דערלה ולא פריך מה לערלה שכן צריכה אחד ומאתים להתבטל ובפרק הערל (יבמות ד' עד:) דחשיב מחפ"ז (מיתה,חומש,פדיון,זרים) דהוי בתרומה ולא במעשר ולא חשיב אחד ומאה והתם נמי. אמר ר' יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה:

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מביאים ראיות לדבריהם שמהתורה יש ביטול ברוב רגיל.

1. במסכת גיטין דף נד: הגמ׳ דנה בנוגע באגוזי פרך שהיו עורלה ונפלו לתערובת אגוזים של חולין. משום שהם חשובים הם אינם בטלים כל עוד הם שלמים, אך אם נפצעו או נשברו יש מחלוקת בין חכמים האם הם בטלים ברוב. ואומרת הגמ׳ שמהתורה הם בטלים ברוב רגיל (אחד בשניים בטל) אך חכמים חששו שיבואו להערים ולשבור בכוונה ולכן גזרו על כך.

   
   
   
   

2. במסכת חולין דף קטו: ובמסכת פסחים דף כד: הגמ׳ לומדת איסור הנאה מבשר שבושל עם חלב מדין מקל וחומר מדין עורלה. ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה והגמ׳ לא סותרת את הלימוד מכך שעורלה צריכה ביטול באחד ומאתיים. ומכאן שמהתורה דיני ביטול איסור בהיתר שווים.

   
   
   
   

3. הגמ׳ במסכת יבמות דף עד: מונה 4 חומרות שיש בתרומה ואין במעשר. אוכל תרומה במזיד חייה מיתה בידי שמיים, האוכל בשוגג חייב להביא את שווי התרומה בתוספת חומש, לא ניתן לפדות תרומה בחולין ותרומה מותרת רק לכהן ואסורה לזרים. הגמ׳ אינה מונה שתרומה בטלה ברוב של אחד ומאה ומכאן שמהתורה יש ביטול ברוב רגיל גם בתרומה (יש לציין שמעשר שני הוא דבר שיש לו מתירים ואינו בטל ברוב כלל)

   
   
   
   

4. וכן במסכת יבמות בדף פב. מביאה הגמ׳ מחלוקת בין ר׳ יוחנן לריש לקיש לגבי ברייתא. הברייתא עוסקת ב-2 סלים באחד תרומה ובאחד חולין ונשפכו הסלים לשני כלים קטנים יותר בהם באחד היה תרומה ובשני חולין ואומרת הברייתא שהם מותרים כייון שאנו מניחים שהתרומה נפלה לתרומה והחולין לחולין. וריש לקיש אומר והוא שרבו חולין על התרומה, כלומר, שגם אם נפלה התרומה לתוך החולין, קופת החולין גדולה דיה, כך שמכל מקום בטילה התרומה ברוב. ומכאן שיש לתרומה ביטול ברוב רגיל.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא