דף ז. -מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה

לפי ר׳ אבהו השבועה על החלק של הטלית שאף אחד מהשניים לא מחזיק בה. תוס׳ מסבירים שהשבועה היא על כל הטלית כיוון שכך תיקנו את השבועה, אולם הם נדרשים להסביר כיצד מחייבים שבועה על חלק שכביכול אינו אוחז בו.

תוס׳ ד״ה:  מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה

תמצית:  השבועה היא על כל הטלית למרות שכל אחד מקבל את החלק שבידו ובשאר חולקין. 

פירוש תוס׳

נראה דלא גרסי' והשאר דאף במה שידו מגעת ישבע כיון דנתקנה השבועה שלא יהא אדם הולך ותוקף מטעם זה ישבע אף במה שהוא תופס ומכל מקום שפיר מוכח בסמוך דבקנין מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי כיון דהכא לאחר שבועה נוטל כל מה שהוא תופס אפילו יותר ממחצה והשבועה היא בשביל הטענה ומפני התקנה:

הסבר הגמ׳:

רב תחליפא שנה ברייתא לפני ר׳ אבהו -שניים אדוקים בטלית, זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת. כל אחד מקבל את החלק עד היכן שאוחז והשאר חולקים בשוה. ר׳ אבהו סימן לו שאת החלוקה של השאר יש לעשות בשבועה. הגמ׳ מקשה בין הברייתא למשנה שלנו של שניים אוחזין, שם נאמר בפשטות שחולקין. ומסביר רב פפא שבמשנה שלנו הם אוחזין בציציות בלבד וכל הטלית עומדת לחלוקה. כלומר שאם הם אוחזים בחלק משמעותי של הטלית אז כל אחד מקבל את החלק שלו וחולק בשוה את השאר. 

מקטע 1:  

נראה דלא גרסינן והשאר דאף במה שידו מגעת ישבע כיון דנתקנה השבועה שלא יהא אדם הולך ותוקף מטעם זה ישבע אף במה שהוא תופס

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים שגם לאור החלוקה החדשה שמביאה הגמ׳ השבועה היא על הכל. תוס׳ מעירים שאין לגרוס מילת והשאר, אלא ר׳ אבהו רצה לומר שהכל בשבועה, גם החלק שעד שם כל אחד תופס וגם השאר. כיוון שהשבועה בשניים אוחזים תיקנו אותה שלא יהא אדם תוקף טלית חברו, טעם זה נכון גם אם תפס בקצה וגם אם תפס חלק בטלית ממש.

מקטע 2:  

ומכל מקום שפיר מוכח בסמוך דבקנין מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מבררים כיצד מחייבים שבועה על הכל למרות שאנו רואים כל חלק שאוחז בו כאילו הוא נפרד מהטלית ושייך לו. הגמ׳ בהמשך מביאה את דברי רב משרשיא אשר מוכיח את דברי רב פפא לגבי החלוקה, מקנין סודר, שכיוון שתופס בו (מקום של שלוש על שלוש אצבעות) הריהו כאילו מקנה חלק ממנו למרות שבחלק מהסודר הוא תופס, אנו רואים את הסודר כאילו הוא מחולק. 

מקטע 3:  

כיון דהכא לאחר שבועה נוטל כל מה שהוא תופס אפילו יותר ממחצה והשבועה היא בשביל הטענה ומפני התקנה:

הסבר מקטע 3:

תשובת תוס׳ היא שלאחר השבועה הוא מקבל את החלק שתפס בו וחולק בשאר כך שיש בידו יותר ממחצה ולכן השבועה היא בהתאם לטענה שלו ומשביעין אותו גם על החלק שכביכול נפרד ונמצא בידי חברו. בנוסף השבועה היא מפני התקנה שלא יהיה אדם תוקף את טלית חברו וזה נוגע לכל חלק בטלית.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא