דף יב. - חצר משום יד אתרבאי

ידו של האדם היא חלק מגופו, הוא מפעיל אותה באופן טבעי ומיידי, היא אינה זקוקה למינוי והיא אינה יכולה לפנות כנגדו. היד מוגבלת אך ורק לרצונו של האדם להושיט אותה. שליח הוא יישות משפטית נפרדת , הוא זקוק למינוי ובהתאם למינוי הוא גם יכול לגרום לשולח לחוב (כמו שליח לקבלת גט). הגמ׳ דנה בהיבטים בהם חצר מתפקדת כידו הארוכה של אדם ו/או כשליחו.

תוס׳ דנים בכח של חצר לקנות ב-3 מצבים ונראה לי שכך סיכום הדברים:

חצר	שליח	יד
קונה גם אם לא משתמרת והוא אינו עומד לצדה	יכול לקבל בשם המשלח	קונה מיד	יש נותן ויש רצון לקנות (מתנה)
לא קונה אפילו משתמרת אלא אם האשה עומדת בצד חצרה	לא יכול לקבל ללא מינוי	לא קונה אלא בעל כורחה (ילדה קטנה שנתנו לה ביד)	יש נותן אך אין רצון לקנות (גט)
קונה רק אם משתמרת אך לא חייב שיעמוד בצדה	לא יכול לקנות מציאה	קונה מיד	אין נותן אך יש רצון לקנות (מציאה)

תוס׳ ד״ה:   חצר משום יד אתרבאי

תמצית:  לצד שדהו קונה אפילו בעל כורחו גם כשלא משתמרת. אם לא לצד שדהו קונה רק אם בחצר משתמרת, אבל אם מדובר במתנה (שדעת אחרת מקנה לו) קונה גם אם לא משתמרת.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

חצר משום יד אתרבאי ולכך כי הוי דומיא דיד דהיינו כשהוא בצד חצרו קונה אפילו בע"כ או אפילו קטנה בידה וכשאינה סמוכה לחצרה דלא הוי דומיא דיד לא תימא כי היכי דאין לו דין יד הכי נמי אין לו דין שליחות אלא לא גרע משליחות ובמידי דזכות כמו מתנה קנה ואפילו אינו עומד בצד חצרו ואפילו אינה משתמרת ובמציאה דאין דעת אחרת מקנה אותה בעינן משתמרת ובגט דחוב הוא לה אפילו במשתמרת אינה מתגרשת דלא עדיפא משליחות דאין חבין לאדם שלא בפניו:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה את דברי ר׳ אשי שקניין חצר הוא משום שהיא כהמשכה של ידו של אדם ובכל מקרה היא אינה פחותה משליח. כלומר גם כשהדימיון ליד אינו מתקיים, תמיד חצר יכולה לקנות מדין שליחות החצר. לכן אם הבעל זורק גט לחצר האשה, כיוון שהגט ניתן בעל כרחה ואינה רוצה בו, היא קונה רק אם היא עומדת לצד חצרה כי החצר אינה יכולה לקנות לה שלא בפניה. אולם במתנה גם כאשר אינו עומד לצד חצרו, חצרו זוכה לו מדין שליחות כיוון שזכין לאדם שלא בפניו.

מקטע 1: 

חצר משום יד אתרבאי ולכך כי הוי דומיא דיד דהיינו כשהוא בצד חצרו קונה אפילו בעל כורחה או אפילו קטנה בידה וכשאינה סמוכה לחצרה דלא הוי דומיא דיד לא תימא כי היכי דאין לו דין יד הכי נמי אין לו דין שליחות אלא לא גרע משליחות ובמידי דזכות כמו מתנה קנה ואפילו אינו עומד בצד חצרו ואפילו אינה משתמרת

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים את דברי הגמ׳. כיוון שקנין חצר הוא כמו ידו של אדם אז כשהוא בצד חצרו קונה אפילו בעל כורחו כמו שאפילו ילדה קטנה שנתנו לה ביד קונה. וכשאינה סמוכה לחצרה לא מתקיים הדימיון ליד, אך גם כשאין דימיון ליד לא ניתן לומר שגם אין לו דין שליחות, אלא עדיין חצר יכולה לקנות מדין שליחות, ולכן כשמדובר בדבר שאדם מעוניין לזכות בו כמו מתנה, הוא קנה אפילו שאינו עומד בצד חצרו ואפילו כשאינה משתמרת כיוון שחצרו היא כשליח שקונה עבורו גם אם אינו לידו, וגם אם החצר אינה משתמרת. במקרה של מתנה הנותן מקנה לו אותה מדעתו, יש דעת אחרת המקנה לו אותה.

מקטע 2: 

ובמציאה דאין דעת אחרת מקנה אותה בעינן משתמרת ובגט דחוב הוא לה אפילו במשתמרת אינה מתגרשת דלא עדיפא משליחות דאין חבין לאדם שלא בפניו:

הסבר מקטע 2:

אך במציאה שאין דעת אחרת מקנה אותה, צריך שתהא המציאה בחצר המשתמרת. אולם, קונה כשליח גם כשאינו לצד שדהו. ובגט שחוב הוא לאשה ואינה רוצה בו אפילו בחצר משתמרת לא מתגרשת כפי שגם שליח לא יכול לקנות במשהו שאין המשלח מעוניין בו שאין חבין לאדם שלא בפניו.

לבלוג המלא