הקדמה: אסמכתא היא התחייבות מותנית שבה המתחייב לא באמת מתכוון לקיים את התחייבותו - הוא מתנה תנאי שלדעתו לא יתקיים וברצונו שלא יקרה לעולם, וזאת במטרה "להסמיך" את חברו (להניח את דעתו) ולא לקיים התחייבות ממשית. השאלה המרכזית בפירוש תוס׳ היא מתי אנחנו לוקחים את הדברים ברצינות? מתי אסמכתא כן מחייבת? תוספות מחדשים שאסמכתא אינה קטגוריה בינארית של קונה או לא קונה, מחייבת או לא מחייבת אלא מדובר בטווח. ביטוי המפתח בתוס׳ הוא "קני טפי מבעלמא״ (חזק יותר מהרגיל) החידוש הוא שישנן אסמכתאות מ