דף ח: - רכוב לחודיה לא קני

ההלכה מבוססת על 3 מקורות: התורה שבכתב, התורה שבעל פה ,היא המסורת שעברה  מאב לבן ומרב לתלמיד ממשה רבנו ועד לימינו, והסמכות שניתנה לחכמים להסיק מסקנות הלכתיות באמצעות כח עיון השכל (מידות שהתורה נדרשת בהם). הגמרא מציגה מקרה בו רב יהודה שכח או לא שם לב לדברי רבו, שמואל. הגמרא ותוספות מסבירים כיצד בכח העיון השכלי רב יהודה משחזר את המסורת.

תוס׳ ד״ה:  רכוב לחודיה לא קני

תמצית:  כיוון שרב יהודה סובר שאפילו רכוב לבד לא קונה. לא סביר שהוא הסתפק האם רכוב קונה במקום מנהיג.

פירוש תוס׳:

נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:

הסבר הגמ׳:

אחד רוכב על בהמה ואחד מנהיג אותה וכל אחד טוען לבעלות עליה. רב יוסף מספר שרב יהודה אמר לו ששמע משמואל 2 דינים לגבי רכוב ומנהיג, שאחד בפעולתו קונה את הבהמה ואחד מהם אינו קונה, אך רב יהודה אינו יודע איזה מהן.

כדי לפשוט את הספק רב יהודה מביא ברייתא לגבי אחד שמנהיג קרון באמצעות כלאי בהמה (לדוג׳ סוס וחמור) ואחד שיושב בקרון, והשאלה היא מי לוקה 40 מלקות על איסור כלאים. לפי תנא קמא גם המנהיג וגם מי שבקרון סופגים את המלקות, ר׳ מאיר אומר שהיושב בקרון פטור. אבל שמואל הופך את הדעות בברייתא ואומר שר׳ מאיר מחייב את שניהם וחכמים פוטרים את היושב בקרון.

אומר רב יהודה, מכך ששמואל הופך את הדעות במשנה ואומר שדעת חכמים היא שהיושב בקרון פטור, יש ללמוד שהרוכב על בהמה כשהוא לבדו אינו קונה ומכאן שכל שכן כאשר הרכוב נמצא בנוכחות מנהיג שמושך את הבהמה.

מקטע 1:  

נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מסבירים מה היה הספק של רב יהודה לגבי מה שמע משמואל:

1. האם שמע משמואל על רכוב לבד או מנהיג לבד שרק אחד מהם קונה ובהתאם רב יהודה הביא ברייתא שתפשוט מקרה זה שרכוב לא קונה.

2. האם שמע משמואל דין של רכוב במקום מנהיג, כלומר שכאשר יש רכוב ויש גם מי שמנהיג.

מקטע 2:  

דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא אם כן סלקא ליה לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני:

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מסבירים כי חייב לומר שרב יהודה הסתפק מי מהם קונה לבד. כי אם נאמר שרב יהודה שמע משמואל את הדין של רכוב במקום מנהיג וזהו, עולה ששמואל סבר שרכוב לבדו קונה, כי אחרת מה יהיה הספק ברוכב במקום מנהיג אם רכוב אפילו לבד לא קונה! וכיוון שרב יהודה למד שרכוב אפילו לבד לא קונה אפשרות זו לא הגיונית.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא