דף ה. - אמאי איצטריך קרא למעוטי

תוס׳ ד״ה:  אמאי איצטריך קרא למעוטי

פירוש תוס׳

תימה הא ליכא קרא מיותר למעוטי קרקעות אלא מכלל ופרט וכלל ממעטינן להו וכלל ופרט וכלל אצטריך למעוטי שטרות וי"ל דקשיא ליה אמאי איצטריך תנא למילף קרקעות מכלל ופרט כיון דהילך פטור וא"ת לימא דאיצטריך למעוטי משבועה דעד אחד מיהו י"ל משום דמתני' דאין נשבעין על הקרקעות מיירי בשבועה דמודה במקצת:

תמצית:    

הסבר אחר לקושיית הגמ׳ - מדוע למדים פטור משבועה בקרקעות באמצעות כלל ופרט וכלל אם הילך פטור.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ הקשתה אם הילך פטור משבועה וכל קרקע היא הילך, מדוע נדרש פסוק כדי למעט שבועה בקרקעות. הלימוד מופיע במסכת שבועות מב: מפסוק בשמות כב, ח - ״ על כל דבר פשע על שור על חמור....״- כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאין מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע"פ שהן מטלטלין אין גופן ממון.

מקטע 1:  

תימה הא ליכא קרא מיותר למעוטי קרקעות אלא מכלל ופרט וכלל ממעטינן להו וכלל ופרט וכלל אצטריך למעוטי שטרות

הסבר מקטע 1:

תוס׳ תמהים על קושיית הגמ׳ כיוון שהפסוק אינו מיותר, ומיעוט קרקעות משבועה במקרה של מודה במקצת נלמד בשיטת כלל ופרט וכלל, ובאמצעות שיטה זו למדים שגם על שטרות אין להשבע ולכן יש בה צורך.

מקטע 2:  

ויש לומר דקשיא ליה אמאי איצטריך תנא למילף קרקעות מכלל ופרט כיון דהילך פטור

הסבר מקטע 2:

תוס׳ משיבים שיש לומר שקושיית הגמ׳ היא למעשה מדוע ללמוד פטור משבועה במודה במקצת בקרקעות מכלל ופרט אם הילך פטור (וכל קרקע היא הילך).

מקטע 3:  

ואם תאמר לימא דאיצטריך למעוטי משבועה דעד אחד מיהו, יש לומר משום דמתני' דאין נשבעין על הקרקעות מיירי בשבועה דמודה במקצת:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ שוללים את האפשרות לומר שהפסוק נדרש למעט שבועה על קרקעות במקרה שעד אחד מעיד כנגדו ולכן הפסוק אינו מיותר. לא ניתן ליישב זאת כיוון שהמשנה בשבועות מב: העוסקת בפטור משבועה על קרקע עוסקת בשבועת מודה במקצת (״עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש...״) ומכאן שיש להסביר את הלימוד של הגמ׳ מהפסוק בהקשר של מודה במקצת בקרקעות.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא