דף ד: - לעולם שתים פטור והילך חייב

לפעמים עוזר לדמיין סוגיה כמו עץ החלטה ולהבין כיצד שינוי אחד מתחיל תהליך שמתפשט בהרבה ענפים. תוס׳ מלווים את התפתחות הסוגיה בבדיקת העקרונות המשפטיים הפועלים ברקע. אם בשלב הקודם טענת מיגו לא הייתה רלוונטית, כעת הגמ׳ שינתה את ההנחות ונדרש להסביר למה אין ללווה טענת מיגו. 

תוס׳ ד״ה: לעולם שתים פטור והילך חייב 

תמצית: לדעת רשב״א בשתיים הוא פטור ובשלוש הוא חייב ולא אומרים שיהיה פטור מדין מיגו משום חזקה אין אדם מעיז פניו בבעל חובו

פירוש תוס׳

וא"ת כיון דהילך חייב כי אמר נמי שתים אינו כופר הכל וכי אמר שלש יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר שתים ומאי טעמא דרשב"א וי"ל דס"ל דמה שהשטר מסייעו אינו טוען ברצון לפי שנראה שמחמת השטר מודה ואם לא היה השטר היה כופר הכל:ֿ

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ דוחה את הלימוד שאם הלווה אומר שתיים הוא חייב שבועה וחוזרת לכך שבשטר ללא סכום מדויק כאשר המלווה אומר שנתן חמש דינרים והלווה אומר שלווה שלוש דינרים, אם היה הלווה אומר שלווה שניים גם ר׳ שמעון בן אלעזר מסכים שיהיה פטור משבועה כיוון שהשטר מסייע לו. ולכן לעולם שתים פטור והילך חייב. כיוון שאם בשתיים פטור ובשלוש חייב, הרי הוא כהילך ומכאן שהילך לפי ר׳ שמעון בן אלעזר חייב שבועה.

מקטע 1:  

ואם תאמר כיון דהילך חייב כי אמר נמי שתים אינו כופר הכל וכי אמר שלש יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר שתים

הסבר מקטע 1:

בתוס׳ ד״ה ושמע מינה דהילך פטור לעיל, הסברו תוס׳ שאין מיגו כיוון שאם אמר שתיים הרי הוא ככופר בכל וחזקה שאין אדם מעיז פניו ולכן לא אומרים מיגו, אולם לאור ההבנה שהילך חייב הנחה זו השתנתה ותוס׳ חוזרים לשאלת המיגו. ולכן תוס׳ שואלים, אם הילך חייב יש לומר שגם כשאמר שתיים הוא אינו כופר בכל אלא מודה במקצת (אחרת ר׳ שמעון בן אלעזר לא היה מחייב גם בשלוש כר׳ עקיבא שאומר שהוא כמשיב אבידה). ואם כן, ניתן לשאול מדוע בשלוש יהיה חייב שהרי יכל לטעון שתיים ולהפטר ויש להאמין לו מכח מיגו.

מקטע 2:  

ומאי טעמא דרשב"א ויש לומר דסלקא ליה דמה שהשטר מסייעו אינו טוען ברצון לפי שנראה שמחמת השטר מודה ואם לא היה השטר היה כופר הכל:

הסבר מקטע 2:

כיון שבשתיים פטור ובשלוש היה צריך לפטור אותו מכח מיגו, תוס׳ מבררים מה הטעם שר׳ שמעון בן אלעזר מחייב בשלוש - אומרים תוס׳ שיש לומר שלדעת ר׳ שמעון בן אלעזר אם היה טוען שתיים כפי שכתוב בשטר נראה היה שזה רק בגלל שכתוב בשטר דינרים בלשון רבים, ולולא השטר היה כופר בכל. ולכן למרות ששטר זה מסייע לו להפטר משבועה אין בשטר זה כדי להוציא  אותו מגדר כופר הכל. לכן כשטוען שחייב רק שלוש חייב שבועה, שלא ניתן לומר שיש מיגו, כיוון שבשתיים הוא כופר בכל וחזקה שאין אדם מעיז פניו בבעל חובו (למרות שבגלל השטר בשתיים הוא יהיה פטור).

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא