דף ד. - ורב ששת אמר הילך פטור

מהו בדיוק דין ״הילך״?  תוס׳ מסבירים מנין לנו שהלכה כרב ששת  שלמרות שהוא מודה במקצת הוא פטור משבועה.  הפרשנים נחלקו לא רק האם הלכה שפטור, אלא גם בטעם שפטור ומתי חל דין זה להלן תמצית השיטות המופיעה בקישור זה:

• רש"י: הילך חל רק בפקדון. ברגע שאומר הנתבע "הילך", החפץ מועבר מיידית לתובע ולכן אין עוד תביעה על אותו חפץ. התוצאה היא שהנתבע כופר בכל, ואין חובת שבועה.

• הר"ן: הילך חל גם בהלוואה. באמירת הילך הנתבע בעצם טוען שלא הייתה צריכה להיות תביעה מלכתחילה, כי הכסף היה מוכן כל הזמן. לכן התביעה בטלה למפרע, ואין חובת שבועה על הודאה במקצת.

• הרמב"ם: הילך הוא סילוק גם בפקדון וגם בהלוואה. הסילוק לא חייב להיות בדיוק בזמן ההודאה, אלא מספיק שהכסף יינתן מיד לאחריה. הודאה ותשלום נחשבים כפעולה אחת, ולכן אין חובת שבועה.

• קצות החושן: הילך מבטל את ההודאה, לא את התביעה. אם הכסף מוכן מידית להחזרה, אין משמעות להודאה, ולכן אין חובת שבועה.

• המאירי: הילך מבטל את חובת השבועה, משום שאין חשש שהנתבע מנסה להתחמק מהחוב (אישתמוטי קא משתמיט), כי הוא מוכן לשלם את החוב בחלקו.

תוס׳ ד״ה: ורב ששת אמר הילך פטור

תמצית: הלכה כרב ששת שהילך פטור ויש מי שפסק אחרת.

פירוש תוס׳

נראה שהלכה כרב ששת דבפ' השואל (לקמן בבא מציעא דף ק.) גבי עבד קטן פריך ועוד הילך הוא אך בספר חפץ משמע דהילך חייב [וע' תוס' ב"ב קכח: ד"ה הלכתא]:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה מחלוקת ב-״הילך״ (אומר לבעל החוב הרי שלך לפניך). ר׳ חייא סובר שהילך הוא מודה במקצת ולכן חייב שבועה. ורב ששת אמר הילך פטור, תוס׳ לפי סוגיית הגמ׳ בדף ק. מציין כי נראה שהלכה לפי רב ששת.

מקטע 1:  

נראה שהלכה כרב ששת דבפ' השואל (לקמן בבא מציעא דף ק.) גבי עבד קטן פריך ועוד הילך הוא

הסבר מקטע 1:

בדף ק. דנה הגמ׳ בדין מוכר שהיו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן, הקונה טוען שקנה את הגדול והמוכר טוען שקטן מכר. המשנה אומרת שהמוכר צריך להשבע שמכר לו קטן. הגמ׳ שואלת מדוע צריך להשבע שהרי הקונה טען על הגדול והמוכר לא הודה לו על הגדול. מוסיפה הגמ׳ ושואלת ״ועוד הילך הוא?״, כלומר שמשמעה מהג׳ שהילך פטור כרב ששת.

מקטע 2:  

אך בספר חפץ משמע דהילך חייב [וע' תוס' ב"ב קכח: ד"ה הלכתא]:

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מציינים כי בספר החפץ על הגמ׳ אצלנו הילך חייב. וכן הגמ׳ בבא בתרא קכח: מביאה מספר שמועות ששלח ר' אבא לרב יוסף בר חמא. מר זוטרא משמו של רב אשי מביא שבכל השמועות הללו הלכה כפי ששלח ר׳ אבא ובכלל זה גם מלווה שהוציא שטר חוב והודה הלווה שפרע חציו למרות שיש עדים שפרע את כולו, זכאי המלווה לגבות את מחצית החוב. ותוס׳ שם שואלים שמגמ׳ זו עולה לכאורה שהילך חייב, כיוון שבגמ׳ אצלנו בהמשך מובא שכל שטר הילך הוא. וזה לא מתיישב אם פסיקת רבינו חננאל על הגמ׳ אצלנו שהילך פטור. תוס׳ מיישבים את הקושיא שרק שטר שיש בו שעבוד נחשב כשטר שיש בו הילך. 

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא