דף י. - מעבירין אותו הימנה

״עני המהפך בחררה״ הוא עיקרון הלכתי המדגיש את החשיבות של התנהגות מוסרית והוגנת, כאשר אדם מתאמץ לזכות בחפץ מסוים, אף שטרם ביצע בו קניין פורמלי, אסור לאחר להקדימו ולזכות בו. ואם הקדימו נקרא "רשע". יש מגבלות לדין זה: ראשית, אין סנקציות. שנית, במקרה בו אין טרחה להשיג את זה או שהמו״מ עדיין לא בשלב מחייב . תוס׳ בוחנים על איזה פעילות חל דין זה. 

 תוס׳ ד״ה:  מעבירין אותו הימנה

 תמצית:  דין ״עני המהפך בחררה״ חל רק במכר ושכירות, ולא בהפקר ומציאה.

הטקסט המלא של פירוש תוס׳:

אפי' רשע לא מיקרי ואע"ג דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע (קדושין דף נט. ושם ד"ה עני) היינו משום דאפשר ליה למיטרח ולמיזבן ארעא אחריתי אבל במציאה או בהפקר דליכא למימר הכי אפילו רשע לא מיקרי [וע"ע תוספות בבא בתרא דף כא: ד"ה מרחיקין]:

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ מביאה את דברי ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא שארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. אביי מקשה על כך בשם ר׳ חייא בר יוסף מדיני פיאה, שאם נטל עני בשדה חבירו מקצת פיאה וזרק על השאר על מנת לקנות בכך את שאר הפאה, אין לו בה כלום. וכן אם הוא נפל על הפיאה או פרס טליתו עליה, מעבירים אותו הימנה, לא קנה וגם לוקחים אותה מידו ויכול עני אחר לזכות בה. 

מקטע 1:  

אפילו רשע לא מיקרי ואע"ג דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע (קדושין דף נט. ושם ד"ה עני)

הסבר מקטע 1:

אם העני הראשון נפל על הפיאה או פרס טליתו עליה לוקחים את הפאה מידו ויכול עני אחר לזכות בה ואומרים תוס׳ שהעני האחר שזכה בה לא יהיה נקרא רשע למרות שהעני הראשון כבר עמל לקנות את הפאה. למרות שאם עני טרח להוציא לחם מן הפח (עני המהפך בחררה) ולפני שזכה בו, בא אדם אחר ולקח את הלחם הוא נקרא רשע. דין זה של עני המהפך בחררה נלמד גם ממסכת קידושין דף נט. שם מסופר על  רב גידל שניסה לקנות קרקע ובא ר׳ אבא וקנה אותה. ר׳ יצחק בר נפחא רצה לברר למה נהג כך ר׳ אבא ולכן שאל אותו מה דינו של מי שראה עני שעמל להוציא לחם מהפח ולפני שהספיק לזכות בו, בא עני אחר ולקח את הלחם. ר׳ אבא השיב שנקרא רשע. ולמעשה נשאלת השאלה מדוע אצלנו למרות שהעני הראשון טרח וליקט את הפיאה התירו חכמים שיבוא עני אחר ויזכה בה.

מקטע 2:  

היינו משום דאפשר ליה למיטרח ולמיזבן ארעא אחריתי אבל במציאה או בהפקר דליכא למימר הכי אפילו רשע לא מיקרי [וע"ע תוספות בבא בתרא דף כא: ד"ה מרחיקין]:

הסבר מקטע 2:

ומסבירים תוס׳ שבגמ׳ בקידושין דף נט. כיוון שיכול לקנות קרקע אחרת והוא קונה דווקא קרקע שחבירו כבר עומל לקנות אותה נקרא רשע. אבל במציאה או בהפקר לא ניתן לומר לו שימצא אחרת, שהרי הזדמנה לפניו עכשיו ולכן לא נקרא רשע (התורה הפקירה את הפאה לעניים מבעל השדה). וכן מופיע בפרוש תוס׳ בבא בתרא כא: בהקשר למרחק שבו מותר לפרוס רשת דייגים של דייג אחד מהשני ואומרים תוס׳ שרבינו תם מפרש שבדבר של הפקר אפילו רשע לא נקרא כמו ששנינו אצלנו גבי פאה פירס טליתו עליה מעבירין אותו ממנה וכן כפי שמובא בדף בהמשך שראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה ולא נקרא רשע.

לבלוג המלא

לסוגיה באתר ספריא