דף י: - אשה ועבד בני חיובא נינהו

 תוס׳ ד״ה:   אשה ועבד בני חיובא נינהו

 תמצית:  חרש שוטה וקטן אינם אחראים למעשיהם.

הסבר הגמ׳:

הגמ׳ הקשתה שאם קנין חצר מדין שליחות יוצא שיש שליח לדבר עבירה. רבינא מתרץ שהכלל אין שליח לדבר עבירה הוא רק כאשר השליח הוא בר חיוב אבל חצר שאינה בת חיוב לא חל כלל זה. ומקשים על רבינא שאשה ועבד שאין להם רכוש משלהם הם אינם בני חיוב ובכל זאת חל לגביהם הכלל שאין שליח לדבר עבירה. ודוחים את הקושיא, שאשה ועבד הם אכן בני חיוב אלא שטכנית אינם יכולים לשלם אך במידה והאשה תתגרש או העבד ישתחרר ניתן יהיה לגבות מהם.

פירוש תוס׳: 

ואם תאמר והתנן פרק הכונס (ב״ק דף נט:) השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור ואמאי והא לאו בני חיובא נינהו ויש לומר דהתם משום דלאו בני שליחות נינהו:

הסבר:

שואלים תוס׳ על העקרון של רבינא. הרי במסכת בבא קמא דף נט: אומרת הגמ׳ שאם נתן אש ביד חרש, שוטה או קטן פטור. והרי לפי העקרון של רבינא כאשר השליח אינו בר חיוב (כמו חצר) לא אומרים שאין שליח לדבר עבירה והמשלח אחראי והרי חרש (שאינו שומע ואינו מדבר), שוטה וקטן אינם ברי-חיוב ומדוע הוא פטור. ומשיבים תוס׳ שיש לומר שחרש, שוטה וקטן הם אינם בני שליחות בכלל, כלומר אינם אחראים למעשיהם.

לבלוג המלא