דף ט. - הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו

אחת הדרכים לקנות כלים היא ע״י הגבהתם מהקרקע. אבל במקרה וחפץ על עמוד האם הפלתו לקרקע גם תחשב פעולת קניין, הרי לרגע אחד הוא היה באוויר? תוס׳ דנים בכך. 

תוס׳ ד״ה:  הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו

תמצית:  ניתוק של חפץ ממקומו אינו קונה אם סופו ליפול. אבל אם הגביהה את הדבר קצת יותר ממצבו המקורי אז די בהגבהה מועטה כדי לקנות, אפילו אם סופו ליפול. 

לטקסט המלא של פירוש תוס׳:

תימה גם למ"ד הילך חייב אמאי איצטריך קרא למעוטי הא בקרקע לא שייך משתתימה דמשמע דאם נתקה שהוא קונה כו' משום שעל ידו הוגבהה למעלה משלש ומאי שנא מעני המנקף בראש הזית (גיטין דף נט:) שאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום וכן פרק הגוזל קמא (ב"ק דף צח. ושם ד"ה והני מילי) הזורק סלע של חבירו לים פטור ומוקי לה בדאדיי' אדויי אלמא לא חשיב מה שהוגבהה על ידו הואיל וסופו ליפול וי"ל דשאני הכא שתופס בידו אחד מן הראש א"נ הכא איירי כשניתק מן העמוד אינו ארוך כ"כ שיגיע ראש השני לארץ ושלהי שילוח הקן (חולין דף קמא:) דקאמר זיל טרוף אקן דלגבהינהו ולקנינהו התם נמי הוגבהו על ידו יותר ממה שהיה תחילה שהרי קצת מפריחים למעלה לכך קני:

הסבר הגמ׳:

אחד רכוב ומנהיג ברגליו ואחד מחזיק במושכות. ר׳ אבהו מסביר שהתופס במושכות קנה אותן הואיל והוא יכול לנתק אותם ולמשוך. הגמ׳ דוחה את סברתו, שכן אם נקבל את סברתו אז בטלית שחציה על הקרקע וחציה על עמוד והגביה אחד את החצי שמעל הקרקע ואח״כ בא שני והגביה את החצי שמעל העמוד,  היינו אומרים שהראשון קנה כיוון שיכול למשוך את הטלית מהעמוד אך זה שהגביה מהעמוד לא קנה כיוון שהראשון יכל לנתק את הטלית מהעמוד. יוצא לפי זה שאם הוא יכול לנתק אותה מעמוד הוא קונה אפילו כשהוא לבד.

מקטע 1:  

תימה דמשמע דאם נתקה שהוא קונה כו' משום שעל ידו הוגבהה למעלה משלש ומאי שנא מעני המנקף בראש הזית (גיטין דף נט:) שאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום וכן פרק הגוזל קמא (ב"ק דף צח. ושם ד"ה והני מילי) הזורק סלע של חבירו לים פטור ומוקי לה בדאדייה אדויי אלמא לא חשיב מה שהוגבהה על ידו הואיל וסופו ליפול

הסבר מקטע 1:

תוס׳ תמהים כיצד זה שמושך את הטלית מהעמוד יכול לקנות. כשהוא מנתק אותה מהעמוד, הוא גרם לכך שהיא נמצאת גבוה מעל 3 טפחים. ושואלים תוס׳ כיצד זה שונה מעני אשר מתוקף מתנות עניים, עלה לראש הזית ומכה בזיתים שיפלו? לשיטת חכמים במשנה במסכת גיטין דף נט: הזיתים לא נקנו לעני בזה שחבט בזיתים, אלא תיקנו חכמים שהם שלו מפני דרכי שלום כדי למנוע מריבה עם העניים האחרים.אבל בהמשך הגמרא, במסכת גיטין דף סא. רואים שעד שלא הגביה אותם בידו מהקרקע לא קנה אותם קנין גמור, וזה שגרם להם ליפול לא נחשב קנין גמור.

תוס׳ מביאים ראיה נוספת לכך שנדרשת הגבהה מהקרקע. בבבא קמא צח. מביאה הגמ׳ שהזורק מטבע של חברו לים פטור והגמ׳ מעמידה את המקרה כאשר הוא גלגל את המטבע עד שהגיע לים (אפילו הפיל את המטבע מגובה של יותר מג׳ טפחים – תוס׳ שם), אבל אם באמת הגביה אותו וזרק אז זה גזל גמור וחייב להשיב את המטבע. כלומר ניתוק עצמו אינו פעולת קניין ואין חשיבות להגבהה מהעמוד כיוון שסופה ליפול.

מקטע 2:  

ויש לומר דשאני הכא שתופס בידו אחד מן הראש אי נמי הכא איירי כשניתק מן העמוד אינו ארוך כ"כ שיגיע ראש השני לארץ

הסבר מקטע 2:

ומשיבים תוס׳ שבמקרה שלנו זה שונה, כיוון שיש אחר שבא ומרים את האלית מצדה השני, הטלית לא תיפול או שאפשר להסביר שהמרחק בין העמוד לקרקע אינו גדול וכאשר ימשוך השני מעל העמוד הטלית לא תיפול לקרקע. 

מקטע 3:  

ושלהי שילוח הקן (חולין דף קמא:) דקאמר זיל טרוף אקן דלגבהינהו ולקנינהו התם נמי הוגבהו על ידו יותר ממה שהיה תחילה שהרי קצת מפריחים למעלה לכך קני:

הסבר מקטע 3:

מסבירים תוס׳ שהגבהה זו לא צריכה להיות גבוהה כל כך. שבחולין קמא: מסופר על לוי שהקנה לרב יהודה את פירות הקן שלו (הגמ׳ תסביר שמדובר באפרוחים שטרם נולדו כשהקנה לו אותם) ושמואל הורה לרב יהודה שילך ויקיש על הקן, האפורחים יפרחו ובאופן זה יגביה אותם ויקנה ומעירים תוס׳ שאפילו שהוגבהו קצת יותר ממה שהיה לכן קנה.

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא