דף ח: - מהו דתימא רכוב עדיף

המשנה אומרת שאם אחד רוכב על בהמה ואחד מושך אותה והם טוענים לבעלות עליה, הם חולקים. אבל זה לא מסתדר עם הדרכים בהם קונים בהמה, שיושב סתם על הבהמה לא יכול לקנות אותה בלי שמשך. בשלב מסוים הגמ׳ חוששת שהמשנה שלנו היא כדעת מיעוט של ר׳ מאיר, אבל אז היא מחדשת שהרוכב במשנה שלנו הוא לא סתם רוכב אלא מנהיג אותה ברגליו. היא הולכת בכוחו וזה קנין שלכאורה עדיף ממי שמושך את הבהמה. ולמרות זאת שניהם חולקים. תוס׳ מחשבים את מהלך הסוגיא לאחור כדי להסביר מדוע החידוש הזה עוזר להסביר שהמשנה היא לפי שיטת חכמים.

תוס׳ ד״ה:  מהו דתימא רכוב עדיף

תמצית:  הגמ׳ מחדשת שמדובר ברכוב שגם מנהיג ברגליו כדי להשמיע שלמרות שהוא עדיף ממנהיג שמושך את הבהמה הם חולקים בה. ובאופן זה המשנה שלנו היא לשיטת חכמים ולא ר׳ מאיר שסובר שגם רוכב סתם קונה בכל מקרה.

לטקסט המלא של פירוש תוס׳:

פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ"ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ"ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא"ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי"ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:

הסבר הגמ׳:

שניים רוכבים על בהמה או אחד רוכב על בהמה ואחד מנהיג אותה וכל אחד טוען לבעלות עליה. רב יוסף מספר שרב יהודה אמר לו ששמע משמואל 2 דינים לגבי רכוב ומנהיג, שאחד בפעולתו קונה את הבהמה ואחד מהם אינו קונה, אך רב יהודה אינו יודע איזה מהן. כדי לפשוט את הספק רב יהודה מביא ברייתא לגבי אחד שמנהיג קרון באמצעות כלאי בהמה (לדוג׳ סוס וחמור) ואחד שיושב בקרון, והשאלה היא מי לוקה 40 מלקות על איסור כלאים. לפי תנא קמא גם המנהיג וגם מי שבקרון סופגים את המלקות, ר׳ מאיר אומר שהיושב בקרון פטור. אבל שמואל הופך את הדעות בברייתא ואומר שר׳ מאיר מחייב את שניהם וחכמים פוטרים את היושב בקרון.  

אומר רב יהודה, מכך ששמואל הופך את הדעות במשנה ואומר שדעת חכמים היא שהיושב בקרון פטור, יש ללמוד שהרוכב על בהמה כשהוא לבדו אינו קונה ומכאן שכל שכן כאשר הרכוב נמצא בנוכחות מנהיג שמושך את הבהמה. 

הגמ׳ מקשה על מסקנת רב יהודה ממשנתנו. הגמ׳ מעמידה את משנתנו כחכמים לפיהם היו שניים רוכבים על גבי בהמה - יחלוקו, ומכאן שרכוב קונה ומכאן שלדעת חכמים היושב בקרון אינו דומה לרכוב וזה הפוך לרב יהודה שהשווה דין היושב בקרון לרכוב. הגמ׳ מתרצת שרכוב הכוונה למנהיג ברגליו. שואלת הגמ׳ אם כך מדוע אומרת המשנה שיש אחד מנהיג ואחד רכוב, שתגיד שיש 2 מנהיגים? מתרצת הגמ׳ שיש 2 סוגים של מנהיגים (הולך לצידה , ורוכב עליה) ובאה המשנה לחדש לנו ששני הסוגים חזקתן שווה למרות שהיה אפשר לומר שרכוב המנהיג ברגליו עדיף כיוון שהוא גם גורם לבהמה ללכת וגם תופס בה באפסר. ובכך הגמ׳ מיישבת את מסקנת ר׳ יהודה, שרכוב אינו קונה כאשר אינו מנהיג אותה ברגליו.

מקטע 1:  

פירוש חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קא משמע לן דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מרחיבים את שאלת הגמ׳ לא רק לסוברים שהילך פטור, אלא גם למי שסוברים שהילך חייב. הרי אין צורך בלימוד מהפסוק שמודה במקצת בקרקע פטור משבועה, כיון שהסיבה שמודה במקצת חייב שבועה הייתה שהוא אינו מעיז פניו לכפור הכל ומבקש להשתמט מהחוב בהודאה במקצת עד שיוכל לשלם הכל ולכן אינו נאמן במיגו. אבל בקרקע לא שייך משתמט שהרי הקרקע זמינה תמיד ואפשר להחזירה ולכן יש לומר שיהיה ללווה מיגו שיכול לכפור בכל אם רוצה ויפטר משבועה גם כשמודה רק במקצת קרקעות.

מקטע 2:  

ואם תאמר לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג

הסבר מקטע 2:

כאשר הגמ׳ הקשתה על כך שרב יהודה העמיד את המשנה שלנו (אחד רוכב ואחד מנהיג ...יחלוקו) כדעת ר׳ מאיר, היא הקשתה שלפי ר׳ מאיר אפילו היושב בקרון מונהג ע״י כלאי בהמה לוקה, ולכן יש לומר שהוא קונה, אז ברור שרוכב על בהמה קונה ואין בכך חידוש. ולכן הגמ׳ דחתה את העמדת המשנה כר׳ מאיר, והעמידה את משנתנו כחכמים.  לאור הסבר הגמ׳ שמדובר ב-2 מנהיגים, שואלים תוס׳ שהיה אפשר לתרץ כך שר׳ מאיר בא לחדש במשנתנו שרכוב שתופס במושכות והבהמה הולכת מכוחו אינו מבטל את חזקת המנהיג. ולפי זה נמצא שהיה תירוץ לקושיית הגמ׳ על העמדת המשנה כר׳ מאיר.

מקטע 3:  

ויש לומר דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ משיבים שלא צריך להשמיע שרוכב בלא שמנהיג ברגליו את הבהמה אינו מבטל את חזקת המנהיג, כיוון שזה שהוא מושך בבהמה גורם לה ללכת יותר מרכוב שיושב עליה. אבל כעת שהעמידה הגמ׳ את המשנה במנהיג ברגליו, שכל מה שיש במנהיג יש ברוכב והוא גם תופס במוסירה, אז אולי נאמר שהוא מבטל את חזקת המנהיג. לכן באה המשנה להשמיע לנו שלא. ולפי מה שהעמדנו כעת את המשנה במנהיג ברגליו זה מסתדר לפי חכמים, שסוברים שרכוב לבדו אינו קונה, אבל ברור שכשאר מדובר שמנהיג ברגליו הוא קונה. וכל שכן לפי רבי מאיר שסובר שגם רכוב לבדו קונה ולכן הגמ׳ העדיפה להעמיד זאת כאשר המשנה שלנו היא לפי חכמים ולא לפי ר׳ מאיר.

דף ח, מנהיג ברגליו, קנין בהמה

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא