דף ה. - למ"ד הילך פטור קרא אמאי איצטריך

בדף הקודם הגמ׳ עסקה בחיוב שבועה במודה במקצת, התורה ירדה לעומק נבכי נפשו של הלווה שבאמת היה רצה להודות בחוב אך כיוון שאין לו להחזיר וגם אינו יכול להעיז פניו במי שעזר לו הוא מודה במקצת החוב ובכך מנסה להשתמט באופן זמני מתשלום . מנגד, כאשר מדובר בקרקעות התורה פטרה משבועה על קרקעות גם אם האדם מודה במקצת הטענה. תוס׳ בוחנים האם גם בקרקעות האדם מנסה להשתמט או שטעם זה כבר לא רלוונטי.

תוס׳ ד״ה:  למ"ד הילך פטור קרא אמאי איצטריך כו'

 תמצית:  קושיית הגמ׳ היא רק לשיטת מי שאומר הילך פטור, כיוון שאין בקרקע חשש שמשתמט, ניתן  להקשות גם לפי מי שסובר שהילך חייב. 

פירוש תוס׳:

תימה גם למ"ד הילך חייב אמאי איצטריך קרא למעוטי הא בקרקע לא שייך משתמיט וכן [פר"י] לקמן דכי כופר במקצת קרקע פטור הוא דנאמן הוא מטעם דאין אדם מעיז כיון דלא שייך הכא אשתמוטי קא משתמיט ושמא גם בקרקע שייך קצת אשתמוטי קא משתמיט כי שמא משכנה וסבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה:

הסבר הגמ׳:

במסכת שבועות דף מב: אומרת הגמ׳ "ואלו דברים שאין נשבעין עליהן - העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות". הגמ׳ שם מסבירה כי מהתורה חיוב שבועה נלמד מהפסוק "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים..." (שמות כ"ב, ו) מהביטוי "כסף או כלים" דורשת הגמ׳ את הכלל ששבועה חלה רק על מיטלטלין. כמו כן הגמ׳ אצלנו מסבירה שכל קרקע היא הילך. בהתאם, הגמ׳ מקשה על הדעה לפיה הילך פטור משבועה ואומרת שאם הילך פטור משבועה, מדוע התורה צריכה פסוק כדי ללמד שאין שבועה על קרקעות, הרי כל קרקע היא הילך, ולא נדרש פסוק כדי ללמד שהילך פטור.

מקטע 1:  

תימה גם למאן דאמר הילך חייב אמאי איצטריך קרא למעוטי הא בקרקע לא שייך משתמיט

הסבר מקטע 1:

תוס׳ מרחיבים את שאלת הגמ׳ לא רק לסוברים שהילך פטור, אלא גם למי שסוברים שהילך חייב. הרי אין צורך בלימוד מהפסוק שמודה במקצת בקרקע פטור משבועה, כיון שהסיבה שמודה במקצת חייב שבועה הייתה שהוא אינו מעיז פניו לכפור הכל ומבקש להשתמט מהחוב בהודאה במקצת עד שיוכל לשלם הכל ולכן אינו נאמן במיגו. אבל בקרקע לא שייך משתמט שהרי הקרקע זמינה תמיד ואפשר להחזירה ולכן יש לומר שיהיה ללווה מיגו שיכול לכפור בכל אם רוצה ויפטר משבועה גם כשמודה רק במקצת קרקעות.

מקטע 2:  

וכן [פרש רבי יצחק] לקמן דכי כופר במקצת קרקע פטור הוא דנאמן הוא מטעם דאין אדם מעיז כיון דלא שייך הכא אשתמוטי קא משתמיט

הסבר מקטע 2:

תוס׳ מביאים חיזוק לכך שאין בקרקע סברה של משתמט. מפירוש ר״י (להלן תוס׳ ו. ד״ה אלא) שהכופר שבמקצת קרקע פטור משבועה כיוון שיש לו נאמנות והוא לא מעיז פניו לכפור בבעל חובו ולא ניתן להגיד שהוא מנסה להשתמט מהחוב שהרי הקרקע זמינה ולכן יש להאמינו.

מקטע 3:  

ושמא גם בקרקע שייך קצת אשתמוטי קא משתמיט כי שמא משכנה וסבר עד דהוה לי זוזי ופרענא ליה:

הסבר מקטע 3:

תוס׳ מציעים תשובה. ייתכן לומר שגם בקרקע שייך שהוא מבקש להשתמט מהחוב, אולי הקרקע ממושכנת והוא מבקש לסיים לפרוע את החוב. (ונראה לי שהמסקנה לפי תשובת תוס׳ היא שלפי מי שאומר הילך חייב תמיד יש שייכות של משתמט ולולא לימוד מפסוק גם בקרקע היה חיוב שבועה ולכן הגמ׳ מקשה רק למ״ד הילך פטור).

לבלוג המלא

לסוגיא באתר ספריא